מכירים ששני אנשים רואים בדיוק אותו הדבר אבל..
הפרשנות אחרת, אחד אוהב והשני לא?
אחד מתעצבן והשני לא?

עזבו אותם רגע, בואו נדבר עלינו.

נגיד שיש בן אדם שחותך אותנו בכביש!
מה עולה לנו במחשבה?

איזה מעצבן זה!
אבל למה?

כי הפרשנות שלנו אומרת איזה חצוף הוא, נכון?
“מי זה האפס הזה?”
“הזמן שלו יותר חשוב משלי?”
“אין תרבות בארץ,פשוט אין!”

רגע, ואם הבנאדם הזה בדרך לבית חולים עם הילד שלו שנפצע?
או בדרך לראיון העבודה החשוב בחייו והוא מאחר,
השתנה משהו נכון? למה?
כי הפרשנות שלי על האירוע השתנתה!

תבינו, מה שקורה זה שבחיים יש אירועים ומה שמשנה זה לאו דווקא האירועים עצמם אלא הפרשנות שלנו עליהם.
אגב, יכול להיות שהוא באמת חוצפן,
אבל אני לא יודע אם כן או לא,  אני לא יודע..

אז עכשיו יש לי שתי ברירות –
אחת – להתעצבן
שתיים – להיות נדיב.

בדיוק כמו שראינו פה.

מכירים את מודל אפר”ת?

הוא הולך ככה :

אירוע

פרשנות

רגש

תגובה

אגב הייתי מוסיף גם – תוצאה

האירוע הוא אותו האירוע, הפרשנות השתנתה, ובהתאם התוצאה.

תוצאה אחת – אני מתעצבן, כועס ומקלל.
תוצאה שנייה – אני ממשיך בסדר היום הרגיל שלי.

ומי שיגיד עכשיו “אבל מה איתו?”
עזבו אותו,
נגיד שהוא הבנאדם הכי חוצפן שיש ושצריך לקחת לו את תעודת הזהות שלו.
הוא זה לא העניין.

כי מי שמתעצבן בסוף – זה אתם.
אתם,אתם.

הוא עוד דקה כנראה יעלם מהחיים שלכם לתמיד.
אבל אתם, מה עם האנרגיה שלכם?
איפה תשקיעו אותה?

באהבה הכלה ונדיבות או בכעס מרמור ועצבים?

אנרגיה לא נעלמת, היא משנה צורה.

ומי בוחר לאן היא הולכת?
אתם.